<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פכ"ב</h1>
<h2>דף פב.</h2>
מה ששתף הרב בעל תורת הבית לאיסור שיש לו עיקר מן התורה גבינת הגוים עם שמנו של גיד אינו שיתוף גמור, דהא גיד אסור בפירוש בתורה והאוכל ממנו כזית לוקה מה שאין כן חלב בהמה טמאה דלא נפקא לן (חולין ס"ד ב') אלא מבת היענה שהיא ביצתה וכן כל דדמיא לה והוא החלב, ולזה האוכל כזית מחלב הטמאה אינו לוקה מן התורה אלא מרדות דרבנן, והוה ליה כאוכל חצי שיעור שאסור מן התורה ואינו לוקה. גם מה שכתב ז"ל דגבינה אסרוה משום תערובת חלב טמא, הר' יוסף הלוי בן מיגש ז"ל והר"ם ז"ל (הל' מאכלות אסורות פ"ג הי"ג) פסקו ההיא דשמואל שהוא מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה, ואי איתא דאיסור גבינה הוא משום תערובת ליתני חלב שחלבו גוי אסור ולא מבעיא גבינה דמיניה הוא. נקוט האי כללא בידך באיסור תורה, איסור מרובה והוא בעין כענין סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וכיוצא בזה אין מבטלין אותו לכתחילה, אבל איסור מועט בעין מבטלין לכתחילה וכדנפקא לן ממגורה שפינה (תרומות פי"א מ"ו) ומההיא דחבית של שמן (מ"ז), וכן איסור מרובה אלא שהוא בלוע ואין בו כדי נתינת טעם וכדלעיל.
